לגדל ילד שאינו ביולוגית שלכם

שלושה מצבים שונים לחלוטין, ובכל זאת חולקים גרעין משותף: אומנה, אימוץ, ומשפחה משולבת. בכל אחד מהם מבוגר מגדל ילד שלא נולד לו.

מה משותף

לילד יש היסטוריה שקדמה לכם. ולא משנה בן כמה הוא היה כשהגעתם. גם תינוק שאומץ בשבוע הראשון נושא סיפור.

שאלת הזהות תעלה. לא פעם אחת אלא בגלים, בכל שלב התפתחותי מחדש, ובניסוחים שונים לגמרי.

יהיו רגעים שבהם יגידו לכם שאתם לא ההורה. לרוב בכעס, ולרוב זה לא באמת מה שהם מתכוונים.

מה שמחזיק ילד הוא לא ממי הוא נולד, אלא מי היה שם.

מה שונה

העמודה האחרונה היא בדיוק הבעיה של משפחות משולבות: אין תפקיד מוגדר, אין ליווי אוטומטי, ואין מדריך.

מה שהמחקר אומר על התקשרות

מה לומר, ומה לא

• לספר מוקדם. בשפה של הגיל, ולא כשיחה גדולה אחת אלא כעובדה שנוכחת מההתחלה.
• לא לדבר רע על המשפחה הביולוגית. אף פעם. הילד שומע את זה כאמירה עליו.
• לא להתחרות. "אני אוהב אותך יותר ממה שהם" מכניס את הילד לעמדה בלתי אפשרית.
• להסכים חלקית. "נכון, אני לא ההורה הביולוגי שלך. אני ההורה שמגדל אותך."

ומי דואג לכם

זו הנקודה שכמעט תמיד נשמטת. הורה שמגדל ילד שאינו שלו מתמודד עם דברים שאין לו עם מי לחלוק: אשמה, תסכול, ולעיתים תחושת דחייה שקשה להודות בה.

הדרכת הורים בהקשר הזה היא כלי מקובל לחלוטין, לא סימן לכישלון. ובאומנה ובאימוץ קיימות גם קבוצות תמיכה ייעודיות, שהערך שלהן נובע בעיקר מכך שכולם בחדר מבינים את השאלה בלי שצריך להסביר אותה.