מהי הורות, וארבעת סגנונות ההורות המרכזיים

שאלה שנשמעת פשוטה, "מה זה הורות", מקבלת בספרות המקצועית תשובה מדויקת למדי. הורות אינה רק סך הפעולות שאתם עושים, אלא דפוס יציב שאפשר למפות.

המפה: שני צירים בלבד

המודל המקובל בונה את כל התמונה משני משתנים.

ציר החום: כמה תמיכה, קרבה, הקשבה והיענות רגשית ההורה מספק.
ציר הדרישות: כמה ציפיות, גבולות ואכיפה הוא מציב.

ארבע המשבצות, בפועל

• סמכותית. "הכלל הוא שעה תשע, ואני אסביר לך למה. אם יש לך טיעון, אני מוכן לשמוע." גבול קיים, והוא ניתן להסבר.
• סמכותנית. "כי אמרתי." גבול קיים, הסבר לא קיים, ערעור לא אפשרי.
• מתירנית. "אני לא רוצה לריב על זה." חום גבוה, גבול מתמוסס.
• מזניחה. לא גבול ולא חום, לרוב מתוך מצוקה של ההורה ולא מתוך בחירה.

ההבדל בין סמכותית לסמכותנית הוא לא בגבול. הוא בשאלה אם יש שם בן אדם.

למה אף אחד לא באמת במשבצת אחת

אם קראתם עד כאן וניסיתם לשבץ את עצמכם, כנראה גיליתם שאתם בשתיים. זה נורמלי לגמרי.

רוב ההורים סמכותיים כשיש להם רזרבות, וגולשים לסמכותנות או למתירנות כשאין. שעה שמונה בערב, אחרי יום ארוך, היא לא אותו הורה של שעה עשר בבוקר בשבת.

וזו בעצם החדשה הטובה. הנקודה לעבוד עליה היא לא "להיות הורה סמכותי", אלא לזהות את המצבים שבהם אתם גולשים ולצמצם דווקא אותם.

שלוש שאלות שממקמות אתכם

1. כשאני אומר לא, האם אני מסביר למה, לפחות פעם אחת?
2. כשהילד מתווכח, האם יש מצב שבו אני משנה דעה?
3. כשאני עייף, לאיזה כיוון אני גולש?

התשובה לשלישית היא לרוב המידע השימושי ביותר שתקבלו על עצמכם כהורים.

ומה שהחוק אומר על כל זה

כמעט כלום, וזה חשוב לדעת. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מטיל על ההורים חובה לדאוג לצרכי הילד ולפעול לטובתו, אבל הוא לא קובע סגנון חינוכי, לא שעת שינה ולא מדיניות מסכים. סגנון ההורות נשאר, במכוון, בשיקול דעתכם.