כשהילד צריך לספר לכם על עונש בבית הספר

כשילד צריך לספר לכם על עונש בבית הספר. איך התגובה שלכם קובעת אם הוא יספר גם בפעם הבאה, ומה חשוב יותר מהעונש עצמו.

נכתב על ידי
מערכת עוגן

נבדק מול מקורות מקצועיים

כל טענה במדריך נשענת על מקור מצוטט בתחתית העמוד.

זמן קריאה: 2 דקות

בקצרה, מה חשוב לדעת

התגובה הראשונה שלכם קובעת אם יסופר לכם גם בפעם הבאה.
ילד שמפחד לספר בדברים קטנים לא יספר בדברים גדולים.
חשוב להפריד בין המעשה לבין הילד, גם כשכועסים.
שיחה עם בית הספר עדיפה על הנחה מוקדמת מי צודק.
עונש כפול, בבית הספר ובבית, נדרש רק לעיתים רחוקות.

הילד עומד בפתח ומגמגם. משהו קרה בבית הספר, והוא צריך לספר.

מה שיקרה בשלושים השניות הבאות ישפיע הרבה מעבר לאירוע הזה.

למה התגובה הראשונה כל כך חשובה

ילד שמספר על עונש עושה חישוב לפני שהוא פותח את הפה: כמה זה יעלה לי.

אם המחיר גבוה, הוא ילמד לא לספר. וזה יתחיל בעונש בבית הספר, וימשיך לדברים גדולים בהרבה בגיל שבו באמת תרצו שיספר.

מה שאתם מתאמנים עליו עכשיו הוא לא משמעת. זה האם יש לכם ערוץ.

מה לומר בשלושים השניות הראשונות

לא	כן
"מה עשית?!"	"תודה שסיפרת לי"
"אני לא מאמין עליך"	"ספר לי מה קרה"
"מה יגידו עליי"	שתיקה, והקשבה
"אתה תיענש"	"בוא נבין ואז נחליט"

אתם רשאים לכעוס. פשוט לא בשלושים השניות האלה.

ההפרדה שחשוב לשמור עליה

מה אומר המחקר

הבחנה מרכזית בהתערבות חינוכית היא בין ביקורת על ההתנהגות לבין ביקורת על הילד. אמירה מהסוג של "מה שעשית לא בסדר" מכוונת לפעולה וניתנת לשינוי. אמירה מהסוג של "אתה ילד בעייתי" מכוונת לזהות, והיא מקושרת לבושה ולנטייה להסתרה בהמשך, ולא לשיפור בהתנהגות.

מבוסס על חומרי ההדרכה להורים של השירות הפסיכולוגי הייעוצי, משרד החינוך.

לברר לפני שמחליטים

ילדים מספרים גרסה חלקית, וזה לרוב לא שקר אלא נקודת מבט. שיחה קצרה עם המחנכת נותנת את התמונה השנייה.

ההבדל בטון חשוב: פונים כדי להבין, לא כדי להתלונן. "רציתי לשמוע מה קרה מהצד שלכם" פותח דלת, ו"למה הענשתם אותו" סוגר אותה.

האם להעניש גם בבית

לרוב לא. הילד כבר קיבל השלכה במקום שבו זה קרה.

עונש כפול מעביר מסר שהעניין הוא הכעס שלכם, לא ההתנהגות. והוא מייקר את המחיר של לספר, בדיוק מה שרצינו למנוע.

יש חריגים. אלימות, פגיעה בזולת או משהו שנוגע לבטיחות מצדיקים התייחסות רצינית גם בבית, וגם אז בשיחה ולא רק בעונש.

השיחה שאחרי

לא באותו ערב. יום אחר כך, כשכולם רגועים.

מה קרה, מההתחלה.
מה הרגשת שם.
מה יכולת לעשות אחרת.
מה תעשה בפעם הבאה שזה יקרה.

ארבע שאלות. אתם לא צריכים לספק את התשובות.

מתי זה לא רק אירוע

אם העונשים חוזרים ונשנים, אם יש ירידה בהישגים או במצב הרוח, אם יש קושי חברתי, או אם ההתנהגות משתנה גם בבית, זה כבר לא אירוע נקודתי. זה תסמין, ושווה לערב את יועצת בית הספר.

שאלות נפוצות

איך להגיב כשהילד מספר?

בשקט, ובלי להגיב מיד. "תודה שסיפרת לי. ספר לי מה קרה." התגובה הראשונה חשובה יותר מכל מה שיבוא אחריה, כי היא קובעת אם הוא יספר בפעם הבאה.

האם להעניש גם בבית?

לרוב לא. הילד כבר קיבל השלכה בבית הספר. עונש כפול משדר שהעניין הוא הכעס שלכם ולא ההתנהגות, ומעלה את הסיכוי שבפעם הבאה הוא פשוט לא יספר.

מה אם הוא טוען שזה לא הוגן?

שווה להקשיב לפני שמחליטים. לפעמים הוא צודק. גם אם לא, ההקשבה עצמה מאפשרת שיחה. אחר כך אפשר לומר שגם כשלא הוגן, יש דרכים להתמודד שאינן כוללות את מה שהוא עשה.

האם לפנות לבית הספר?

כן, אבל כדי לברר ולא כדי להתלונן. שיחה עם המחנכת נותנת את התמונה השנייה, וילדים לרוב מספרים גרסה חלקית ולא מתוך שקר אלא מתוך נקודת מבט.

מתי זה מסמן משהו גדול יותר?

כשעונשים חוזרים ונשנים, כשיש ירידה בהישגים או במצב הרוח, כשיש קושי חברתי, או כשההתנהגות משתנה גם בבית. אז זה תסמין ולא אירוע.

✓ מקורות

משרד החינוך, השירות הפסיכולוגי הייעוצי (שפ"י), חומרי הדרכה להורים
איגוד הפסיכולוגים בישראל, פסיכולוגיה התפתחותית, עקרונות מקצועיים
משרד הבריאות, בריאות הנפש של ילדים ונוער, מידע להורים
American Psychological Association, Adolescent Development, research summaries

כל טענה עובדתית במדריך הזה נבדקה מול המקורות שלמעלה. מצאתם אי דיוק? כתבו לנו.

כך נכתב המדריך הזה

✓ מיפוי המלצות עדכניות מגופים מוכרים
✓ אימות כל טענה עובדתית מול המקור
✓ עריכה לשפה ברורה, בלי ז׳רגון
✓ סקירה מחדש אחת לחצי שנה

מדיניות התוכן והעריכה שלנו ←

התכנים באתר הם מידע כללי ואינם תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול מקצועי.

להמשך קריאה

גיל ההתבגרות