הצטרפות
איך מדברים עם ילדים על גזענות

בית / הורות

איך מדברים עם ילדים על גזענות

איך מדברים עם ילדים על גזענות, בגיל שבו הם שואלים ובגיל שבו הם כבר לא. מה עובד, ומה השתיקה עושה.

נכתב על ידי
מערכת עוגן
נבדק מול מקורות מקצועיים

כל טענה במדריך נשענת על מקור מצוטט בתחתית העמוד.

זמן קריאה: 2 דקות

בקצרה, מה חשוב לדעת

  • ילדים מבחינים בהבדלים חיצוניים מגיל צעיר מאוד, וזה תקין.
  • השתקה של שאלה מלמדת שהנושא אסור, ולא שאין הבדלים.
  • הימנעות מהנושא אינה ניטרלית, והיא משאירה את הפרשנות לסביבה.
  • לילדים שחווים גזענות, תיקוף החוויה חשוב יותר מהסבר.
  • בית הספר אחראי לטפל בהדרה ובפגיעה, וזו אינה בעיה של הילד.

הילד שואל משהו בקול, באוטובוס, ואתם מרגישים את המבטים. הרפלקס הוא להשתיק.

וזה בדיוק מה שלא כדאי.

מה השתקה מלמדת

מה אומר המחקר

ילדים מבחינים בהבדלים חיצוניים מגיל צעיר מאוד, וההבחנה עצמה תקינה ואינה גזענות. מה שנרכש מהסביבה הוא המשמעות והערך שמיוחסים להבדלים. כאשר שאלה מושתקת, הילד לומד שהנושא טעון ואסור, ולא שאין הבדלים. ממצא נוסף הוא שהימנעות מהנושא אינה ניטרלית: בהיעדר מסגרת מהבית, הילד בונה אותה מהסביבה, מהמסך ומחצר בית הספר.

מבוסס על חומרי ההדרכה להורים של השירות הפסיכולוגי הייעוצי, משרד החינוך, ועל סקירות התפתחות הילד.

הוא לא שאל משהו נורא. הוא שאל שאלה.

מה לענות, לפי גיל

גילמה עובד
3 עד 5עובדה פשוטה, בלי דרמה
6 עד 9הוגנות, "זה לא צודק"
10 עד 13הקשר, היסטוריה, דוגמאות
14 ומעלהדיון, ולא הרצאה

לגיל הצעיר: "כן, לאנשים יש צבעי עור שונים, בדיוק כמו שיש צבעי שיער שונים." זהו. אין צורך ביותר.

ארבעה דברים שעובדים בבית

  • לענות לשאלות, לא להשתיק. גם כשלא נוח.
  • לגוון את מה שנכנס הביתה. ספרים, סרטים ודמויות מרקעים שונים.
  • לתקן בקול. אם מישהו אמר משהו ליד הילד, לומר משהו. שתיקה נקראת כהסכמה.
  • לשים לב לשפה שלכם. ילדים קולטים אמירות אגב הרבה יותר מהרצאות.

וכשהילד שלכם הוא זה שחווה את זה

הסדר חשוב כאן במיוחד:

  1. לתקף. "זה קרה, וזה לא בסדר." לפני כל דבר אחר.
  2. לא למהר להסביר. הסבר בשלב הזה נשמע כהצדקה.
  3. לשאול מה הוא צריך. לפעמים רק שיקשיבו.
  4. לערב את המסגרת אם זה קרה בבית הספר.

מה שלא: "הם לא התכוונו", "תתעלם", "אתה רגיש מדי". שלושתם מעבירים את האחריות אליו.

תפקיד בית הספר

הדרה, כינויים או פגיעה על רקע מוצא הם אירוע כיתתי באחריות הצוות, ולא בעיה שהילד צריך לפתור.

הפנייה היא למחנכת, ואם אין מענה, ליועצת ולמנהל. שווה לתעד תאריכים ומה נאמר, לא כדי להילחם אלא כדי שהשיחה תהיה מדויקת.

ומה שקשה להודות בו

לפעמים הילד שלכם הוא זה שאמר. התגובה שעובדת אינה בושה אלא בירור: מה אמרת, מאיפה שמעת, ומה זה עשה לילד השני.

ילד שמרגיש שהוא נורא נסגר. ילד שמבין מה הוא גרם, לומד.

שאלות נפוצות

הילד שאל שאלה מביכה בקול, מה עושים?

עונים בפשטות ולא משתיקים. "כן, לאנשים יש צבעי עור שונים" היא תשובה טובה. השתקה מלמדת שהנושא אסור, וזה מה שנשאר, לא התשובה.

מאיזה גיל ילדים מבחינים בהבדלים?

מגיל צעיר מאוד. הבחנה בהבדלים חיצוניים היא תקינה ואינה גזענות. מה שנלמד מהסביבה הוא המשמעות והערך שמיוחסים להבדלים האלה.

האם עדיף פשוט לא לדבר על זה?

לא. הימנעות אינה ניטרלית. ילד שלא מקבל מסגרת מהבית יקבל אותה ממקום אחר, ולרוב פחות מדויק.

מה אומרים לילד שחווה גזענות?

קודם כל מתקפים: "זה קרה, וזה לא בסדר." לא ממהרים להסביר או להצדיק. אחר כך בודקים מה הוא צריך, ומערבים את בית הספר אם זה קרה שם.

מי אחראי לטפל בזה בבית הספר?

המסגרת. הדרה, כינויים או פגיעה על רקע מוצא הם אירוע כיתתי באחריות הצוות והמנהל, ולא בעיה שהילד צריך לפתור בעצמו.

✓ מקורות

  1. משרד החינוך, השירות הפסיכולוגי הייעוצי (שפ"י), חומרי הדרכה להורים
  2. איגוד הפסיכולוגים בישראל, פסיכולוגיה התפתחותית, עקרונות מקצועיים
  3. משרד הבריאות, בריאות הנפש של ילדים ונוער, מידע להורים
  4. American Psychological Association, Child Development, research summaries

כל טענה עובדתית במדריך הזה נבדקה מול המקורות שלמעלה. מצאתם אי דיוק? כתבו לנו.

כך נכתב המדריך הזה

  • ✓ מיפוי המלצות עדכניות מגופים מוכרים
  • ✓ אימות כל טענה עובדתית מול המקור
  • ✓ עריכה לשפה ברורה, בלי ז׳רגון
  • ✓ סקירה מחדש אחת לחצי שנה
מדיניות התוכן והעריכה שלנו ←
התכנים באתר הם מידע כללי ואינם תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול מקצועי.

להמשך קריאה