הורה חורג שמרגיש מחוץ למשפחה

אתם גרים שם. אתם משלמים על הבית. ובכל זאת, כשהם צוחקים על משהו שקרה בחופשה של 2019, אתם נשארים בחוץ.

למה זה לא בראש שלכם

במשפחה משולבת יש קשר ותיק שאתם לא הייתם בו. זו לא תחושה, זו עובדה.

ההיסטוריה המשותפת של ההורה והילדים קדמה לכם, והיא לא מתחלקת מחדש רק כי הגעתם.

אתם לא מרגישים בחוץ. אתם בחוץ, ביחס למה שהיה לפניכם.

הרגעים שהכי צורבים

• בדיחה פנימית שאתם לא מבינים.
• אזכור של חופשה או אירוע מלפני.
• ביקור אצל המשפחה המורחבת של הצד השני.
• חגים, שנבנו סביב טקסים קיימים.
• אלבום תמונות שאתם לא בו.
• רגע שבו הילד פונה להורה ולא אליכם.

מה שמחריף

מה שעובד

הטקס החדש הוא הכלי החזק ביותר ברשימה. פנקייק בשבת בבוקר שהתחיל אחרי שהגעתם שייך לכולם באותה מידה, כי אף אחד לא היה בו לפניכם.

מה תפקידו של בן או בת הזוג

מרכזי, ולרוב הוא לא יודע את זה.

• לשלב אתכם בהחלטות מול הילדים, בקול.
• לא לנהל שיחות סודיות איתם מולכם.
• לומר במפורש שאתם חלק מהבית.
• לשמור על זמן זוגי בלי ילדים.

אם הוא לא עושה את זה, שווה לומר לו. במונחים של מצבים ולא של רגשות כלליים: "כשדיברתם על החופשה ולא הסברתם לי על מה, הרגשתי בחוץ."

ומתי זה יותר מזה

אם התחושה נמשכת שנים בלי שינוי, אם היא מלווה בעצב או בחרדה, או אם היא מתחילה לפגוע בזוגיות, זה כבר לא עניין של זמן. הדרכת הורים משותפת או טיפול אישי הם כלים מקובלים לגמרי כאן.