
מערכת עוגן
כל טענה במדריך נשענת על מקור מצוטט בתחתית העמוד.
בקצרה, מה חשוב לדעת
- ילדים רוכשים נימוסים בעיקר בחיקוי מבוגרים, לא בתיקון מילולי.
- תיקון בנוכחות אחרים מייצר בושה ומוריד את הסיכוי שההתנהגות תחזור.
- ציפייה לנימוסים מלאים מתחת לגיל שלוש אינה תואמת התפתחות.
- הסבר קצר של הסיבה יעיל יותר מכלל שרירותי, החל מגיל ארבע בערך.
- אימון מראש לפני מצב חברתי עדיף על תיקון בתוכו.
הורה שאומר לילד "תגיד תודה" חמש עשרה פעם ביום מייצר בעיקר שתי תוצאות: ילד שאומר תודה כשמזכירים לו, והורה שמתוסכל.
הבעיה היא לא בילד. היא במנגנון.
איך נימוסים באמת נרכשים
כללי התנהגות חברתית נלמדים כמעט כולם בחיקוי. ילד שגדל בבית שבו מבוגרים אומרים בוקר טוב, תודה וסליחה זה לזה, יאמר את זה בעצמו. לא כי לימדו אותו, אלא כי ככה נראה עולם.
כמה פעמים אמרתם היום תודה לבן או בת הזוג, באוזני הילד?
למה תיקון מול אנשים לא עובד
"תגיד תודה לדודה" נאמר בדיוק ברגע שבו הילד הכי חשוף. התוצאה היא בושה, והבושה נצמדת לא להתנהגות אלא לכל המצב.
ילד שהתנסה בזה כמה פעמים מפתח נטייה להתחבא מאחורי הרגל בפעם הבאה. זה הפוך בדיוק ממה שרציתם.
מה מתאים לכל גיל
| גיל | מה סביר לצפות | איך |
|---|---|---|
| שנתיים | חיקוי של תודה ובבקשה | אתם אומרים, הוא מחקה |
| 3 עד 4 | שימוש עם תזכורת | תזכורת שקטה, לא מול אנשים |
| 5 עד 6 | שימוש יזום ברוב המצבים | הסבר קצר של הסיבה |
| 7 ומעלה | התאמה לפי הקשר | שיחה על למה זה משנה |
למידה חברתית בגיל הרך מתרחשת בעיקר דרך תצפית וחיקוי של מבוגרים משמעותיים, ופחות דרך הנחיה מילולית ישירה. עיקרון זה, שהוא מהמבוססים בפסיכולוגיה התפתחותית, מסביר מדוע התאמה בין מה שההורה אומר לבין מה שההורה עושה משפיעה על רכישת נורמות התנהגות יותר מתדירות ההנחיות עצמן.
מבוסס על עקרונות פסיכולוגיה התפתחותית, איגוד הפסיכולוגים בישראל, ועל חומרי ההדרכה להורים של שפ"י.
ארבעה דברים שעובדים
- לומר במקומו בלי להעיר לו. "תודה רבה" שנאמר על ידכם בקול, בלי לפנות אליו, מדגים בלי לבייש.
- להסביר את הסיבה. מגיל ארבע בערך, "כשאומרים תודה לאדם, הוא מרגיש שראו אותו" עובד טוב יותר מ"ככה מנומס".
- לאמן מראש. בדרך לאירוע: "אנחנו הולכים לסבתא, נגיד שלום כשנכנסים." הרבה יותר יעיל מהערה בסלון.
- לתת קרדיט בדיעבד. "שמתי לב שאמרת תודה לנהג. יפה מצידך." בלי קהל.
ילדים ביישנים, סעיף נפרד
ילד שלא אומר שלום אינו ילד לא מנומס. הוא ילד שהמצב החברתי מציף אותו.
מה שעוזר: להוריד את הדרישה לקשר עין, להציע חלופה כמו נפנוף, ולהודיע מראש למארחים שהוא צריך כמה דקות להתחמם. וכן, גם להימנע מהמשפט "הוא ביישן" שנאמר עליו, לידו. תווית שנאמרת בקול נוטה להפוך לזהות.
הדבר האחד שמשנה הכי הרבה
שהילד יראה אתכם מתנצלים. בפני בן זוג, בפני זר, ובפניו. הורה שאומר "טעיתי, סליחה" מלמד שיעור שאין לו תחליף בשום שיחה על נימוסים.
שאלות נפוצות
מאיזה גיל אפשר לצפות לנימוסים?
אמירת תודה ובבקשה בחיקוי מופיעה סביב גיל שנתיים, אבל הבנה של הסיבה מגיעה מאוחר יותר. ציפייה לשימוש עקבי ויזום מתחת לגיל שלוש עד ארבע אינה תואמת התפתחות.
למה לא לתקן מול אנשים?
כי זה מייצר בושה, והבושה מתחברת בזיכרון למצב החברתי כולו ולא להתנהגות הספציפית. ילד שמתויג כלא מנומס מול אחרים נוטה להתכווץ, לא להשתפר.
האם צריך להכריח להגיד תודה?
הכרחה מייצרת אמירה ריקה. יעיל יותר לומר את זה בעצמכם בקול, ולתת לילד לחקות. אם הוא לא אומר, אתם אומרים במקומו בלי להעיר לו.
מה עם ילדים ביישנים?
ילד ביישן שלא אומר שלום אינו לא מנומס. אפשר להציע חלופות מקובלות, כמו נפנוף או הנהון, ולהוריד את הדרישה לקשר עין עד שיהיה מוכן.
איך מתמודדים עם התנהגות בבית של אחרים?
מכינים מראש. שיחה קצרה לפני היציאה על מה יקרה ומה מצופה יעילה בהרבה מהערות במקום. ואם משהו קרה, מדברים אחרי, ביציאה, ולא מול המארחים.
✓ מקורות
- משרד החינוך, השירות הפסיכולוגי הייעוצי (שפ"י), חומרי הדרכה להורים
- איגוד הפסיכולוגים בישראל, פסיכולוגיה התפתחותית, עקרונות מקצועיים
- משרד הבריאות, טיפת חלב, המלצות להתפתחות רגשית בגיל הרך
- American Psychological Association, Parenting Styles and Child Outcomes, research summary
כל טענה עובדתית במדריך הזה נבדקה מול המקורות שלמעלה. מצאתם אי דיוק? כתבו לנו.
כך נכתב המדריך הזה
- ✓ מיפוי המלצות עדכניות מגופים מוכרים
- ✓ אימות כל טענה עובדתית מול המקור
- ✓ עריכה לשפה ברורה, בלי ז׳רגון
- ✓ סקירה מחדש אחת לחצי שנה
להמשך קריאה


