משקל ממוצע בגילאי 11 עד 13, ולמה טבלה היא לא אבחנה

אם הגעתם לכאן, כנראה חיפשתם טבלה. אז נגיד את זה מראש: הטבלה שאתם מחפשים לא תעזור לכם, ויש סיכוי טוב שהיא תזיק.

למה טבלת משקל לגיל מטעה

שני ילדים בני 12 יכולים להיות במרחק של עשרים סנטימטרים זה מזה בגובה. משקל שמתאים לאחד לא אומר דבר על השני.

ובגילאים 11 עד 13 זה מחריף, כי קפיצת הגדילה של ההתבגרות מגיעה בעיתוי שונה לגמרי בין ילדים. ילדה בת 12 יכולה להיות בסוף התהליך, וחברתה בת אותו גיל עוד לא התחילה.

הגיל בתעודת הזהות והגיל הביולוגי הם שני דברים שונים בשנים האלה.

מה כן משמש מקצועית

ההנחיה שחשובה יותר מכל מספר

בגילאי 11 עד 13, שיחה ישירה עם הילד על המשקל שלו היא מהלך עם סיכון.

הספרות מקשרת בין הערות הוריות על משקל לבין דימוי גוף שלילי והתנהגויות אכילה בעייתיות בהמשך. וזה נכון גם כשההערה נאמרה מדאגה, וגם כשהיא נאמרה בעדינות.

מה כן עובד

• לדבר על הרגלים, לא על גוף. "מתי כולנו יוצאים לטייל" ולא "אתה צריך לזוז יותר".
• לשנות ברמת הבית. מה יש במקרר, מתי אוכלים, האם אוכלים יחד.
• לא להעיר על מנות. אף פעם, ובמיוחד לא ליד אחרים.
• לא לדבר על הגוף שלכם בשלילה. ילדים מאמצים את השפה הזאת מהר מאוד.
• להתמקד בתפקוד. אנרגיה, שינה, כוח, ולא במספר על המשקל.

מתי כן לפנות

• מעבר חד בין אחוזונים לאורך זמן.
• עצירת גדילה בגובה.
• שינוי ניכר בהתנהגות סביב אוכל: הסתרה, דילוג על ארוחות, כללים נוקשים.
• הילד מביע מצוקה סביב הגוף שלו.
• ירידה במשקל שלא הוסברה.

הכתובת היא רופא המשפחה או רופא הילדים, שיש לו את עקומות הגדילה ההיסטוריות של הילד. אלה שוות יותר מכל טבלה שתמצאו ברשת.