איך מלווים ילד אחרי נישואים שניים

אתם מאושרים. הילד לא. וזה, בשלב הזה, בדיוק מה שצפוי.

מה הוא באמת שואל

ההתנגדות נשמעת כמו דעה על בן הזוג. היא כמעט אף פעם לא זו.

השאלה מתחת לכל זה היא: האם עדיין יהיה לי אותך.

ילד שראה את המשפחה שלו משתנה פעם אחת יודע שמערכות יכולות להתפרק. הוא לא בודק את בן הזוג, הוא בודק אתכם.

הקצב

הטעות השכיחה היא לדלג. חצי מהמשברים בשנה הראשונה נובעים ממעבר מהיר מדי בין שלבים.

מה לומר

נוסח שעובד: "הוא חשוב לי. זה לא משנה שום דבר במה שיש בינינו. אני עדיין אבא שלך, בדיוק כמו קודם, ואמא שלך תמיד תישאר אמא שלך."

הכלי המרכזי בתקופה הזאת

זמן אחד על אחד. קבוע, שמור, בלי בן הזוג.

לא כפרס ולא כפיצוי, אלא כשגרה. ילד שרואה שהזמן הזה לא נגרע כשמישהו חדש נכנס מקבל את התשובה לשאלה שלו בלי שאמרתם מילה.

מה שלא לעשות

• לא להתנות. אהבה ותשומת לב אינן מותנות בקבלה של בן הזוג.
• לא לשכנע. "תראה כמה הוא נחמד" מייצר התנגדות.
• לא להכריח קרבה ולא לבקש שיקרא לו בשם הורי.
• לא להעלים את ההורה השני מהשיחות ומהבית.
• לא לבקש מהילד אישור להחלטות שלכם.

ומה שצפוי בחודשים הראשונים

כעס, נסיגה, היצמדות מוגברת, קושי בבית הספר, ולעיתים חזרה להתנהגויות של גיל צעיר יותר. כל אלה שכיחים ולרוב חולפים.

מה שמצדיק פנייה מקצועית: מצוקה שנמשכת מעבר לחודשים ספורים, ירידה בתפקוד הלימודי או החברתי, שינוי בשינה ובאכילה, או אמירות של ייאוש. יועצת בית הספר היא נקודת פתיחה זמינה.