מה מאפיין הורה טוב, ומה זה בכלל אומר

יש שתי דרכים לענות על השאלה "מה מאפיין הורה טוב". הדרך הראשונה היא לכתוב רשימה של תכונות נעימות. אהבה, סבלנות, נוכחות. הדרך השנייה היא לשאול מה נמדד בפועל ומה קשור לתוצאות.

הרשימה שלמטה היא השנייה, ולכן היא פחות מחמיאה ויותר שימושית.

1. עקביות, לפני הכל

המאפיין שחוזר בספרות יותר מכל אחר הוא לא חום ולא נחישות, אלא צפיות.

ילד שיודע מה קורה כשהוא עושה משהו מסוים בונה מודל של העולם. ילד שהתגובה אצלו תלויה במצב הרוח של ההורה משקיע את האנרגיה שלו בניחוש במקום בלמידה.

לא חשוב אם הכלל שלכם מחמיר או מקל. חשוב שהוא אותו כלל מחר.

2. חום ודרישות יחד, לא אחד מהם

המחקר הקלאסי בתחום ממפה הורות על שני צירים, ומתקבלות ארבע משבצות:

ההורות הסמכותית, זו שמשלבת חום גבוה עם דרישות ברורות, מקושרת בעקביות לתוצאות הטובות ביותר: הישגים לימודיים, ויסות רגשי, ביטחון עצמי ופחות התנהגויות סיכון בגיל ההתבגרות.

שימו לב להבחנה בין סמכותית לסמכותנית. השנייה היא דרישות בלי חום, והיא מקושרת לציות גבוה בטווח הקצר ולמחיר רגשי בטווח הארוך.

3. ויסות עצמי של ההורה

וזה המאפיין שהכי פחות מדברים עליו, והוא כנראה החשוב מכולם.

ילדים לא לומדים לווסת רגשות מהסברים על ויסות רגשות. הם לומדים מזה שהם רואים מבוגר שכועס, ולא מתפרק. שנלחץ, ונושם. שטועה, ומודה.

4. היכולת לתקן

הורים טובים לא נמנעים מטעויות. הם מתקנים אותן.

המשפט "צעקתי עליך קודם, זה יצא לי רע, זה לא היה בסדר" עושה שלושה דברים בבת אחת: הוא מחזיר את הקשר, הוא מדגים לקיחת אחריות, והוא מלמד את הילד שאפשר לטעות בלי להתפרק.

5. הקשבה בלי לפתור מיד

הרפלקס ההורי הוא לפתור. ילד מספר על משהו שקרה, וההורה כבר מציע פתרון בשנייה השלישית.

ברוב המקרים הילד לא ביקש פתרון. הוא ביקש שיבינו אותו. פתרון מוקדם מדי משדר, בלי כוונה, שהרגש שלו לא מספיק מעניין בפני עצמו.

6. העברת אחריות בקצב

אחת המשימות המרכזיות של הורות היא להפוך את עצמה למיותרת, לאט. ילד בן שש שקושר שרוכים, ילד בן עשר שמנהל את תיק בית הספר, נער בן חמש עשרה שמתאם תור בעצמו.

הורה שעושה במקום הילד דברים שהילד יכול לעשות חוסך זמן בטווח הקצר ומשלם על זה בטווח הארוך.

7. הכרה בכך שאי אפשר בכל השבעה

וזו לא נחמה, זו עמדה מקצועית.

המושג "הורות מספיק טובה" נוסח במפורש כתיקון לרעיון ההורה המושלם. הרעיון הוא שהורה שנענה לצרכי הילד ברוב המקרים ונכשל בחלקם מייצר תנאים טובים יותר להתפתחות מאשר הורה שמנסה להיענות תמיד.

כישלונות קטנים וניתנים לספיגה הם מה שמאמן ילד להתמודד. הורה מושלם, אם היה קיים, היה מגדל ילד בלי שרירי התמודדות בכלל.